האוהל הסורי הראשון בישראל
במוזיאון לתרבות הבדואים

[ לתמונות הקליקו כאן ]

במהלך הקיץ האחרון נרכש בסוריה והוקם במרכז ג'ו אלון שליד קבוץ להב אוהל בדואי רחב ידיים (257 מטרים) עשוי שיער עזים, מקושט בסגנון מסורתי ומצויד במערכת האביזרים המאפיינים אוהל משפחה.

באגף האירוח - ה"שיג" - שקיבולתו כ-150 איש, נמצאת כירת פחמים להכנת קפה ותה, שבהם מכבד השייח' את אורחיו. רצפת ה"שיג" מכוסה מחצלות צבעוניות ומוקפת מזרנים וכרים לישיבה ולהסבה. באגף המשפחה - ה"מחרם" - המופרד מה"שיג" במחיצה, נמצאת כירת פחמים וסאג' לבישול ולאפיית פיתות.

סיפורו של האוהל מתחיל בדרום סוריה באחד המפעלים האחרונים לאריגת יריעות אוהלים, הפועלים עדיין במזרח התיכון. את יריעות האוהל העשויות שיער עזים שחורות ולבנות מייצר המפעל הביתי בשיטה של אריגה ממוכנת פרימיטיבית באופן הבא: אחרי ששיער העזים נשטף ומיובש, אדם, הנושא אותו בנרתיק טווה אותו באצבעותיו, תוך כדי הליכה, לחוט דק וחזק. בהליכתו סחור סחור מפעיל הטווה גלגל, וכך מתלפף החוט הנטווה סביב הגלגל. באולם אחר אורגים מהחוטים הללו בנול ידני יריעות ארוכות בעלות מארג צפוף, שרוחבן חצי מטר (שוגות). בחלק מהיריעות משולב גם שיער עזים לבן, והן מיועדים ליריעת האוהל האחורית (ה"רווג").

וכך התבצעה הרכישה: באמצעות סוחרים סורים קנינו ב"שוק אל נחסין" שבסוריה מספר גלילים של יריעות (שוגות), שאורכן 100 מטר כל אחת, חלקן שחורות וחלקן מפוספסות שחור-לבן, וכן רצועות למתיחתן. היריעות נמסרו לנו בכפר רמתא, הסמוך לגבול סוריה-ירדן, שם הועמסו על טנדר של המוזיאון לתרבות הבדואים, הוסעו למעבר הגבול בעקבה, ומשם למוזיאון. היריעות הועברו אל כפר ברמאדין, השוכן במורדות הרי חברון, ונשים משבט הרמאדין עמלו מספר שבועות על איחוי היריעות השחורות ליריעה אחת גדולה, והמפוספסות - ל"רווג".

היריעות הועברו למוזיאון לתרבות הבדואים שבמרכז ג'ו אלון, ותוך ימים ספורים הוקם כאן האוהל הסורי הראשון בארץ.